חוליות
עבודות מעיזבון אורי ליפשיץ
אוצר: אורי דסאו

התערוכה חוליות מציגה מבחר ציורים, רישומים, והדפסים (מטופלים) שיצר האמן אורי ליפשיץ בעשורים השונים. היא מדגימה את הכפילות שבבסיס העבודה של ליפשיץ, שבה ציור הוא פעולה של סימון ופריעה, והשדה של הציור הוא בה בעת אסתטיקה ופרקטיקה. נקודת המוצא היא להמחיש את התוקף של הציור של ליפשיץ לדיון הפוליטי בישראל ובעולם, כמו גם לשיח בנוגע למעמד ולפונקציה של האמנות בחברה ובתרבות. המרחב שהתערוכה פותחת הוא ביקורתי, אבל לא פחות מכך חווייתי. הוא מעמת את הצופה ביכולת של הדימוי הליפשיצי להציע שיקוף של, והתנסות בתוך, המציאות. התערוכה כוללת קבוצת עבודות מציורי האינתיפאדה השניה שליפשיץ יצר בעקבות דימויי עיתונות מהתקופה. ציורים
אלה מתמסרים לרגע ההיסטורי שבו הם נוצרו, תוך שהם מעלים את הממד האיקוני שהוא טומן בחובו, ההחושף את
המציאות כמיתולוגיה, כמאבק א-היסטורי בין ארכיטיפים. בהמשך לתערוכת הפתיחה של בניין אורי ליפשיץ שהתמקדה בציורי המתאבקים מאמצע שנות השבעים, במופעים של
אלימות תרבותית, תערוכה זו מעמתת בין שני סוגי אלימות: אלימות מוסדית המופעלת על ידי מנגנוני המדינה ונגזרת
מהחלטות הרשות המבצעת, לבין אלימות לא מוסדית, ספונטנית, הנעשית על ידי ארגונים ויחידים מחתרתיים. היא
כופה על הצופה להתמקם ביחס לשני סוגי האלימות ולמשמעות של כל אחד מהם. התערוכה עושה שימוש במנעד הנושאי הרחב של הציור הליפשיצי, בתנועה קדימה ואחורה בין דימויים של
פוליטיקאים ולוחמים, בין ציורי ספורטאים לדיוקנאות (פרפורמטיביים) של בני משפחה, על מנת להראות את יכולתו
של האמן לייצג את הערבוביה והתזזית של הקיום הישראלי, כמו גם את הקיום העכשווי העולמי בעידן של רשתות
התקשורת הדיגיטלית.